יום שלישי, 16 באוקטובר 2018, ז' חשון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5407068

אנשים וסיפורים במה קורא נט

שירלי ימין האשה והחיוך!

שירלי ימין, נשואה לאיציק ואם ל-שניים: אור בן 9 וליאן בת 6,  תושבת כפר יונה מזה 9 שנים, קוסמטיקאית במקצועה ומטפלת באהבה בנשמתה.. ומתמודדת עם מחלת הסרטן פעם שניה!

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

איריס קורן

קאורית: יחסי ציבור, הדרכות, שיווק והפקה עסקית https://www.facebook.com/kaurit/

iris@kaurit.co.il

 

 

זו הולכת להיות אחת מהכתבות האלה של באנו לחזק ויצאנו מחוזקים... אז תחגרו חגורות ונתחיל בנסיעה! הגעתי לשירלי ביום קיץ חם, את הדלת פתחה לי בחורה יפיפיה עם עיניי תכלת כמו ים וקרחת... זה המקום שלרגע קטנטן את משתנקת האם לומר משהו? את שואלת בליבך, ומחליטה שלא. שירלי חייכה את החיוך הזוהר שלה, וישר נכנסה לי ללב. חכי כמה דקות, אני רק מסיימת טיפול ואני מצטרפת אליך... אז חיכיתי.

אז בינתיים קצת אספר לכם מי זו שירלי:

שירלי ימין, נשואה לאיציק ואם ל-שניים: אור בן 9 וליאן בת 6,  תושבת כפר יונה מזה 9 שנים, קוסמטיקאית במקצועה ומטפלת באהבה בנשמתה.. ומתמודדת עם מחלת הסרטן פעם שניה!

אז שירלי בואי ספרי לי מעט על עצמך:

גדלתי ברעננה, שם למדתי ושם הכרתי את בעלי בגיל 16 וחצי, בתיכון לא בדיוק אהבתי לשבת ללמוד אז הוא היה מגיע ומקריא לי את החומר של הבגרויות, אפשר להגיד שתמיד הוא היה הרוח מתחת לכנפיי... 

כבר בתור נערה הייתי מאוד עצמאית, ומאד פעילה. אני זוכרת את עצמי בגיל 15 מנהלת דוכן פלאפל עבור מישהו קוצצת סלט מטגנת כדורים מנקה שולחנות וכל זה עבור כסף כיס של 15 ₪ לשעה! או בתקופת החגים הייתי עובדת בחנות פרחים עוזרת להם לארוז ולשלוח את הזרים והמתנות ובעוד כמה חנויות פה ושם כדי להרוויח כסף ולא לבקש מההורים. 

כשהייתי לקראת סיום הצבא, החלטנו איציק ואני לנסות להיפרד, כי שירתנו בשני בסיסים רחוקים מידי, אז נשארנו ידידים, כאלה שמדברים כל הזמן בטלפון , ויום אחד התקשרתי והוא לא ענה. לאחר כמה ניסיונות נלחצתי וצלצלתי לבסיס שלו, שם נאמר לי, אל תדאגי הוא בבית חולים אבל כולם איתו! ברור שטסתי מיד לחיפה, כדי להבין כי הוא עבר תאונה חזיתית שבגינה התרסק לו אגן הירכיים בנוסף לעוד כמה חבלות.

נשארתי לצידו וטיפלתי בו לאורך ההחלמה והשיקום והיה כבר ברור שהניסיון להיפרד – נכשל ואנחנו ביחד לחיים! במקביל, התחלתי ללמוד בניית ציפורניים, ופתחתי עסק קטן, ומצאתי שאני ממש טובה בזה ואוהבת לעשות את זה, לאחר מכן המשכתי והוספתי לבקשת הלקוחות מניקיור,  פדיקור ולבסוף גם לימודי קוסמטיקה. כל הלימודים האלו באו מאהבה גדולה ופרפקציוניזם ענק להצליח בגדול ולהיות הכי טובה שיש! אבל יש עוד סיבה שהיא פרטית שלי, כשהייתי נערה, הלכתי לטיפול קבוע אצל קוסמטיקאית (תקופת החצ'קונים אתם יודעים), התאהבתי בחדר הנקי, השקט והשלו שלה, וכל הזמן אני זוכרת בתור נערה שעברה לי תמיד מחשבה בראש – ככה בדיוק אני רוצה שאני אהיה גדולה – אז אפשר להגיד שהגשמתי חלום!

כשהיית בת 24 איציק עשה סוף סוף את הדבר המתבקש והציע לי נישואין, היה לנו ברור שאנחנו רוצים משפחה גדולה, אני באה מבית של יוצאי שואה, שלא היתה כמעט משפחה יש לי אח אחד, אבל הוריי הם שניהם ילדים יחידים להוריהם כלומר אין דודים ודודות ובני דודים וכל הדבר זה שמביא המון שמחה וחיים למשפחות. לצערינו גילינו, כי אנו נזקקים לטיפולי הפריה על מנת להרות, וכך היה התחלנו טיפולים ולאחר זמן מה, למען הדיוק, יום אחרי שעברנו לכפר יונה,  חבקנו את בננו הבכור אור שכשמו כן הוא – מביא אור גדול איפה שהוא נמצא.

כשאור היה בן שנה וחצי התחלתי פתאום להרגיש לא טוב, הרגשתי כאבים עזים בגב וחולשה. וכל הזמן עייפה, ואז ערב אחד ששכבתי על השטיח לידו בזמן משחק, הרגשתי גוש חריג בצוואר. ניגשתי למספר בדיקות והתברר, כי מעבר לגוש שחשתי בו, יש גוש נוסף בגודל כ7 ס"מ בין הריאות ומעל הלב, ונלקחה ממני ביופסיה לבירור מה סוג הגידול.

אמא שלי רצתה להקל עלי ולקחה אותי לנופש הבראה בחוות הבריאות "מצפה אלומות", נסעתי למרות שלא הייתי רגועה, הפחד מתשובות הביופסיה יחד עם המחשבה שזו הפעם הראשונה שאני עוזבת את התינוק שלי לכמה ימים הביאו אותי ללחץ נוראי, העובדה שהמקום התבסס על רואו פוד (מזון טבעי שאינו מבושל או בושל בישול בטמפרטורה נמוכה בלבד א.ק.) וראיתי מסביבי את מה שקראתי לו "המנה הראשונה" או "האוכל של האוכל", הצחיקה אותי ולא בדיוק הקלה עלי... ואז אחה"צ, אני מקבלת טלפון מבעלי שמודיע לי שהתשובות הגיעו וכי אני חולה בסרטן מסוג "הוצ'קינס לימפומה" שנמצא בשלב 2, בעלי היקר גם הוסיף שהוא עשה תחקיר באינטרנט וזה נחשב לסרטן שניתן להירפא ממנו – וזה בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות – לנצח את הסרטן! 

באיזה שהוא מקום, דווקא הידיעה מה יש לי הביאה לי שלווה. הורידה את מפלס המתח והחרדה ופינתה מקום להקשבה למקום הנהדר שהייתי בו, עברתי את הטיפולים שלהם והרגשתי שהנה אני עושה משהו כדי לעזור לעצמי ולוקחת אחריות על חיי ובריאותי ומרפאת את עצמי מעכשיו! המשכתי את אורח החיים שלמדתי במצפה אלומות ואכן לאחר כחודש בבדיקת פט סי.טי התגלה, באופן מפתיע,  כי הגידול הצטמצם בכ- 2 ס"מ ! לצערי נאלצתי להפסיק את אורח החיים הבריא, כי לפי פרוטוקול הרופא המטפל התחלתי כימותרפיה והרופאים הסבירו לי כי גם הרעל של הכימותרפיה מנוקז באמצעות אורח החיים שלי מה שאומר שבעצם הוא לא עושה את מה שהוא אמור לעשות לפרק ולהרוס את התאים הסרטניים!.

לאחר 6 חודשים  של טיפולים, המורכבים מ-4 סוגי כימו וחודש הקרנות. כשלאורך כל התקופה הקשה אני ממשיכה לתפקד הן כאמא והן כקוסמטיקאית ורעיה, קיבלתי את ההודעה הסופית שהגוף נקי!  ואני צריכה להגיע לביקורות רק אחת לתקופה במשך חמש שנים - אושר גדול!

חצי שנה לאחר הטיפולים, שוב ביום ההולדת שלי קיבלתי מתנה נוספת – גיליתי שנכנסתי להריון ספונטני! איכשהו ידעתי בלבי שזו הולכת להיות בת – וצדקתי!  נולדה ליאן שלי מלאך קטן עם עיניים ירוקות וצוחקות. 

החיים נכנסו לשגרה, קוסמטיקאית ביום, אמא ורעיה משעות אחה"צ ובין לבין מנהלת את העולם – חברה בועדי הורים, מטפלת בחתולי רחוב (כן, אני אשת חתולים),  פעילה תורמת ומסייעת לכל מטרה טובה...

ומה קרה אז?

בחודשים האחרונים הרגשתי שוב את תחושת העייפות והחולשה, אבל לא קישרתי לכלום, אבל אז יום אחד במקלחת הרגשתי גוש בשד, ועוד אחד ועוד אחד.. לא ייחסתי לזה חשיבות ואפילו התבדחתי על זה למחרת עם אחת הלקוחות שלי, אבל היא היתה מאוד רצינית ושאלה האם עשיתי ממוגרפיה. עניתי שלא, והיא פשוט אמרה, תעזבי הכל ולכי לעשות. 

הגעתי לבדיקת הממוגרפיה, כבר בבדיקה ראיתי את הפרצוף של הבודקת משתנה, יצאתי החוצה לחכות לפני שאכנס לאולטרא סאונד, וראיתי אותה רצה בין החדרים נראית מודאגת, ידעתי בלב שזה בגללי ואני בצרות. לאחר האולטרא סאונד היא ביקשה ממני להכנס שוב ולעשות ממוגרפיה נוספת, היום אני יודעת להגיד שהיא רצתה לקבל תמונה טובה יותר של הגוש הגדול שהיה בחלק העליון של השד. לאחר מספר ימים הופניתי לביופסיה, זו בדיקה מאוד לא נעימה, כואבת  שלאחריה יש כל מיני איסורים מהרמת משאות כבדים (ואני אמא לילדים קטנים) ועד איסור על מקלחת ב24 שעות הראשונות...

לאחר מספר ימים, בפורים, היינו מוזמנים למסיבה בחברה שבעלי עובד בה, התחפשנו, התאפרנו ובאנו לצאת כאשר הטלפון צלצל. על הקו היה הרופא משפחה שלי, שבישר לי ישר ולעניין,  כי לקיתי בסרטן שד ממאיר וכי עלי להתחיל בטיפולים כמה שיותר מהר. מיותר לומר שהייתי בהלם! בעלי הציע שנבטל את המסיבה, אבל סירבתי אנחנו כבר מוכנים ולבושים ולא מבטלים שום חגיגה, אז נסענו למסיבה..., ופתאום באמצע המסיבה פתאום קלטתי את ההשלכה של מה שנאמר לי, ופרצתי בבכי בלתי נשלט.

מה מצבך כעת?

כעת אני בשלב של טיפולים משולבים כימים וביולוגיים, זכיתי להיכלל בקבוצה שמקבלת את התרופה הביולוגית החדשה בשילוב עם התרופות הכימיות המוכרות. הפעם הזו גילחתי את השיער, וביום העצמאות עשיתי מסיבת "קרחנה" למשפחה ולחברים, ואפשרתי לבעלי לקצץ לי את כל השיער שגידלתי במשך שנים. אני גם בוחרת לא לשים פאה, למרות שאני יודעת שזה לעיתים מרתיע אנשים (מצחיק למה גבר קרח זה נורמלי ואשה קרחת זה אוי אוי אוי..), אני גם יכולה להגיד שדווקא בגלל הקרחת אני מקבלת המון מחמאות, אז אני שוקלת להשאיר אותה גם אחרי שאחלים (היא צוחקת). 

אני מנסה להמשיך עד כמה שאני יכולה בשגרת היום, למעט בימים שלאחר הטיפול, שאז אני כבר חלשה, כואבת ולא מתפקדת, אבל לאחר מכן חוזרת בחשק ובכיף גדול לעבודה, לאימהות, לפנק את הילדים והחברים שלהם ולכל הפעילויות שלי עד כמה שאני יכולה.

גם לי יש את הרגעים הקשים שלי, יש את המחשבות שמציפות את הראש, של למה דווקא אני פעמיים, תחושה איומה של בגידת הגוף, דווקא השד שמסמל את הנשיות, האמהות, משהו שהוא חלק מהזהות שלי זו תחושה מאוד קשה ואז כמובן שאלת השאלות - מה יהיה הלאה? וכל מיני מחשבות מטרידות כאלה... אני מרשה להן להשאר בראש קצת, ואז מתנערת ומעיפה אותן מהראש ועוברת לחשוב מחשבות אופטימיות.

מצאתי שכתיבה בפייסבוק, הפתיחות, ההומור ושיתוף עושה לי טוב ומחזק אותי, המחשבה שאולי עוד חולה אחת קוראת את זה ומבינה שהיא לא לבד, והרגשות והחוויות שהיא מרגישה הם גם הרגשות שאני מרגישה, ובכלל השיתוף והסיפור הזה והתמיכה האדירה שאני מקבלת כל כך מחזקים אותי ונותנים לי כוחות להתמודד ולהצליח לנצח גם את הסרטן הזה! כמו כן חשוב לי לזעוק לכל חבריי ומכריי שעל כולנו לקחת הכול בפרופורציה, להימנע מכעס מיותר, מלחצים, פשוט להיות רגועים וליהנות מהחיים, ולא לשכוח להעריך ולומר תודה על כל רגע שאנחנו חיים ובריאים.

יש עוד משהו שאת רוצה להגיד?

כן, אני רוצה להגיד תודה גדולה לכל החברות היקרות והחברים היקרים, שנמצאים לצידי, לישראלה בר יצחקי, שממישהי שרק רצתה לעזור הפכה להיות חברה טובה, "אחות מבחירה" כמו שהיא מכנה אותי, שמרגע היוודע המחלה נמצאת לצידי תומכת, מקלה, עוזרת, מפנקת ומצחיקה. אני רוצה גם להגיד תודה לנשים הנפלאות של הכפר שכל אחת בדרכה עוזרת , תומכת נותנת לי לדעת שהיא שם בשבילי, אולי אתם לא יודעים את זה אבל כפר יונה מלאה באנשים מדהימים אחד אחד ולא רואה את עצמי גרה בשום מקום אחר! 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה:
3
שירלי כל הכבוד
אסתי | 12:20   05.07.18
2
בריאות ושתצאי מזה
יפתח טור | 21:22   03.07.18
1
למה צריך מגילת אסתר
יפעת אמרוסי | 20:29   03.07.18