יום שבת, 26 בספטמבר 2020, ח' תשרי ה' תשפ"א
לפרסום חייגו: 050-5407068

הפרקליטים במה קורא נט

כתבות בנושאים משפטיים

הפרקליטים: האישה שלא רוצה חצי חצי

היא לקחה הקפה. הוא לקח הקקאו. ומה עם החוט מאריך? זו לא בדיחה. איך מפרקים שותפות ואיך מחלקים?. ליהי איינס עם תשובות

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

ליהי איינס

נוטריון - עו"ד ומגשרת כתובת: עצמאות 15 כפר יונה כביש 57 ממזרח למערב, ליד תחנת הדלק סונול

lihiadv@gmail.com

http://www.lihiadv.co.il/

מאת: עו"ד ליהי איינס

האישה שלא רוצה חצי-חצי

 

לא רוצה חצי - חצי!!!
לפני כמה ימים התקשרה אליי אישה כעוסה ומתוסכלת. זה לא יוצא דופן. כשאת עורכת דין למשפחה, את מקבלת שיחות טלפון שמתחילות מהאמצע. מאמצע הסיפור. הפעם, הבעל רוצה להתגרש ותובע אותה.
אז מה הבעיה? הו! זה מה שקורה כששומעים סיפור מהאמצע.. צריך לשאול את השאלות הנכונות ולחזור להתחלה. אז זה נהיה ממש מעניין.
כאמור, גיבורת הסיפור היא הגברת, שלא מסכימה ל"חצי- חצי" !! לפני שהכירה את בעלה, ירשה הגברת דירה וחיה בה. כשנישאה לבעלה, הצטרף אף הוא לדירתה והצדדים גרו בה יחד. במקביל וללא קשר, ירש האיש דירה אף הוא. את הדירה "שלו" הוא השכיר ואת תקבולי השכירות הוא הפקיד לחשבון נפרד. נחמד, לא? רגע, זה משתפר.
חלפו השנים, נולדו הילדים הבית נעשה קצת קטן ובני הזוג החליטו לרכוש דירה גדולה יותר ומרווחת. אשר על כן רכשו דירה חדשה. נטלו משכנתא ואת הדירה החדשה רשמו בני הזוג על שם שניהם במשותף.
כעבור כמה שנים, פנה האיש לאישה וביקש להתגרש ממנה.
הוא אמר לה שהוא רוצה להיות הוגן ולכן הוא מבקש לחלק "חצי חצי". "חצי חצי" את חשבון הבנק, החסכונות הפנסיוניים שנצברו בשנות השיתוף וכמובן "חצי חצי" את דירת המגורים. עד כאן הייתה הסכמה בין הצדדים! אבל אז הגדיל האיש וטען כי מאחר והצדדים התגוררו בדירה שהייתה שייכת לאישה ואף ערכו בה שיפוץ עת התגוררו בה, הוא מבקש להכיר בזכותו לקבלת מחצית מהזכויות של הדירה הזו. כששאלה האישה את האיש, מה לגבי הדירה "שלו", הודיע האיש שזה לא חלק מהעסקה משום שבדירה שלו בני הזוג מעולם לא התגוררו.  
אמר ועשה! הוא פנה לבית המשפט וביקש להכיר בזכותו על מחצית מהבית של האישה ולהורות על פירוק השיתוף, מכירת הבית למרבה במחיר וחלוקה שוויונית של תקבולי המכירה.
לא פלא שהיא כועסת.. זה הזכיר לי מאוד פס"ד שקראתי בעניין דומה שם סבר בהמ"ש שהגברת צודקת!
אז שאני לא אספר על כך?! בוודאי שאספר!
חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 המחיל על  הצדדים את הסדר  "איזון המשאבים" קובע בין השאר כי נכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג ערב הנישואין, לא ייכלל במסת הנכסים שעומדים לאיזון ויישאר בבעלותו. (אבל!! בשורה של פסקי דין נקבעה ההלכה, כי אין בהוראות חוק יחסי ממון, כדי למנוע מבעל דין שאינו רשום כבעלים של הנכס, כדי להוכיח את זכויותיו בנכס. זה מה שניסה הבעל לטעון..
מנגד, אמר בהמ"ש, שחוק יחסי ממון מבקש ליצור ודאות משפטית מחד, אך מאידך, ולא פחות חשוב, מבקש החוק לייצר שוויון כלכלי בין בני הזוג עת הם מתגרשים.
זוהי רוח התקופה, רוח הפסיקה , ולאור מטרה זו מפרש ומיישם בית המשפט את חוק יחסי הממון. וכדברי כבוד השופט דנציגר : " הנה כי כן, לשונו של החוק ברורה וכך גם תכליתו: בעומדנו בנקודת הסיום של הנישואין, עלינו לנקוט , ככלל, במנגנון חלוקה שוויונית של כלל נכסי בני הזוג- למעט אותם נכסים שהוחרגו מהחלוקה מכוח החוק או מכוח הסכמת הצדדים- כאשר מטרתו להביא לאיזון כלכלי בין בני הזוג ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי הממון ביניהם אשר סיבותיו הינן, לרוב, חיצוניות ....".  בהמ"ש הזכיר לנו את הכלל בעניין נטל ההוכחה וסבר כי נטל ההוכחה בדבר "כוונת שיתוף" בנכס כזה, ( שנרכש ע"י צד אחד לפני הנישואין ) מוטל על הטוען לכוונת השיתוף. כאשר כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו ובהתאם למקרה הקונקרטי.
במקרה זה, סבר בהמ"ש כי יש מקום להתחשב בעובדה כי דירת האישה לא היוותה בעת פירוד הצדדים כדירת המגורים שלהם ( כשעוסקים בדירת מגורים בפועל, בהמ"ש נוטה להתייחס באופן אחר ומיוחד לדירת מגורים ובעניינה נטל ההוכחה הנדרש הוא נמוך יותר ) כמו כן לא נעלמה מעינו של בהמ"ש העובדה, כי לאיש יש דירה נוספת הרשומה על שמו.
מכירים את המשפט "מה ששלך- שלי ומה ששלי- שלי"? בית המשפט מכיר ופחות מתחבר בפסיקותיו לרעיון הזה. בהמ"ש דחה את התביעה של האיש והותיר לאישה את הדירה שלה וזאת חרף העובדה שאין חולק כי בני הזוג גרו בה במשותף כמעט כעשור!
בסוף השיחה היא כבר הייתה הרבה פחות כעוסה ומתוסכלת. עכשיו וברוח המכבים, נצא למערכה. צריך לשמור לה על הבית!
חג אורים שמח לכולם ושנה אזרחית מלאה במזל, בהחלטות נבונות ובשלום עלינו ועל כל ישראל
ואמרו : "אמן"!

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: