יום שישי, 05 ביוני 2020, י"ג סיון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 050-5407068

הפרקליטים במה קורא נט

כתבות בנושאים משפטיים

עולם חדש: משמורת משותפת וחסל סדר מזונות.

מי מכם שקורא את הטור שלי מדי חודש, יודע שהורים רבים המתינו בציפייה דרוכה להחלטת בית המשפט העליון בערעור בעניין תשלומי מזונות האב היהודי עבור ילדיו בגילאי 6-15 עת הילדים נתונים במשמורת משותפת מאת: עו״ד ליהי איינס

פורסם בתאריך:


פסק הדין עסק בטענה שהמציאות, בה גברים משלמים עבור מזונות הילדים וחולקים את זמני השהייה, אינה שוויונית והיא מפלה גברים על רקע מגדרי בלבד.
אך האם שוויון וצדק יושבים תמיד בכפיפה אחת? או כדברי בשופטת ברק "וצדק לכל?.." ימים יגידו.

פסק הדין, מונה עשרות עמודים,  והוא ללא ספק מהפכני וחדשני. כבר תקופה ארוכה שהכתובת היתה על הקיר. כיאה לבית המשפט העליון, פסק הדין עוסק בעיקר ברמת הרעיון והרוח. עכשיו האתגר שרובץ לפתחם של בתי משפט למשפחה ובתי הדין הרבניים יהיה לפרוט את הרעיונות היפים של בית המשפט העליון, לפסקי דין שבמסגרתם יוכלו ילדים לחיות ברווחה.
פסק הדין מפיו של כב' השופט פוגלמן התקבל פה אחד על ידי ששת שופטי העליון: ברק, חיות, מזוז, ג'וברן, דנציגר וסולברג והבשורה בו היא חד משמעית:
כאשר מדובר באב יהודי, אשר חולק את זמני השהיה של הילדים באופן שווה, קרי: 7 ימים מתוך 14 ימים או 15 ימים מתוך 30 ימים ובנוסף הילדים הינם בני 6-15 ובנוסף (!) ההשתכרות של שני ההורים זהה או כמעט זהה (עוד ארחיב בעתיד את נושא כושר השתכרות ופערים כאלו ואחרים) לא ישולמו מזונות ומדור מהאב לאם. כל צד ישלם בעצמו את ההוצאות ההכרחיות לקיומם של הילדים ולמדורם.
עבור הוצאות נוספות כפי שיפורט להלן, מסכימים השופטים לאמץ מנגנון שהציעה כב' השופטת דפנה ברק בחוות דעתה בפסק הדין. מעתה זו תהיה ברירת המחדל במקרים "טיפוסיים" של משמורת משותפת כפי שהוגדרה לעיל. כמובן שכל מקרה לגופו וניתן לחרוג מברירת המחדל המוצעת.
הנה אביא מדבריה של כב' השופטת בפסק דינה: "במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים ולכן הוצאות אלה "יתקזזו" ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים (לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לגילם של הילדים ולהערכתו את העלויות הכרוכות בהוצאות קיום שוטפות אלה מתוך כלל צורכיהם המגולמים במזונות). ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא "צרכים אחרים" (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד). ברגיל, יהיה זה מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). לצד זאת, ניתן לחשוב על פתרונות נוספים כמו חשבון בנק משותף של ההורים, הכול לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיוניות על-פי הנסיבות המשפחתיות. בהעדר קביעה אחרת, ההורה המרכז יהא זה אשר בית המשפט לענייני משפחה ימצא כי שימש עובר לגירושין כמטפל העיקרי בילדים. ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.."
פסק הדין לא עסק בשתי קב' גיל נוספות עליהן אין עוררין: ילדים בגילאי 0-6 הנקראים בדין "קטני- קטנים" ועליהם ישנה חובה אבסולוטית של האב להוצאותיהם ההכרחיות.
וגילאי 15-18 שישנה הסכמה כי הדין הנוהג קרי: החיובים בגינם יתחלקו בין ההורים בהתאם להשתכרותם ולצורכי הילדים, יעמוד בעינו.
גם בקריאה שנייה ושלישית של פסק הדין נהיר כי ישנה אי וודאות רבה באשר ליישומו של פסק הדין במציאות.
ברור שעכשיו מרכז הכובד של אי ההסכמות ינוע ממזונות למשמורת. זה עלול להתדרדר לפסטיבל פופולריות של ההורים מול הילדים. עלולים אף להיווצר מקרים בהם הורה יעדיף לוותר על תשלומי מזונות ויביא עצמו לפת לחם ובלבד שיוסכם כי יישאר משמורן יחיד ומקרים הפוכים בהם ה"מרדף" לפסגת המשמורת המשותפת תנוצל לפיחות מזונות והתחמקות מאחריות כלכלית להוצאות הילדים.
סביר להניח שבתקופה הקרובה יהיו אבות רבים שיגישו תביעות על מנת להתאים את המזונות להלך הרוח של פסק הדין ולכן חשוב מאוד, בעיקר בימים אלו לפנות ולהתייעץ עם עורכי דין המתמחים בתחום ומכירים את הפסיקה על פרשנויותיה הרחבות. אני כאן לכל שאלה.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: