שמי אמה אמר, מלווה משפחות ופרטים, ארגונים ומשרדי ממשלה, אנשי צבא ואזרחים, בתהליכי צמיחה מתוך התבוננות בעוצמה האנושית שיש בכולנו, ביצירתיות, ברצון לחיות באושר, לחדש ולממש, ליצור ולקצור.
מלווה אתכם לא לוותר על עצמכם, חלומותיכם וכשרונותיכם, למימוש הורותכם כפי שהיייתם רוצים. כפי שנכון לילדיכם, לכינון זוגיות איתנה, כזו שמאפשרת צמיחה של שני הפרטים בה יחד ולחוד. כמו כן, מעבירה סדנאות פרקטיות לארגונים, קריירה ומשפחה.
חיים שלמים יכולים לעבור, לחלוף לידנו מבלי שנגענו בהם, מבלי ששאלנו את עצמנו מה נרצה להיות כשנהיה גדולים, מהי היחודיות שלנו, מה נכון עבורנו כזוג? עבור המשפחה שלנו? האם אנו מנהלים את חיינו, או מנוהלים על ידי נסיבות
שנים רבות חייתי ליד, כמעט, אולי. בתום מסע של 42 שנים בעולם הובלתי את עצמי למקום הנכון לי. בת יחידה בין 4 בנים, משפחה סטנדרטית בנתניה של שנות השבעים, שירות צבאי ארוך, נישואין, גירושין, הרצון להיות אם מסורה לילדיי, מערכות זוגיות, קבלת החלטות.
לא, זה לא היה קל. מעט לפני השחרור מצבא הקבע התגרשנו, וההחלטה לפרוש לאחר 20 שנה מהשירות נבעה מצורך עז, אולי אפילו בלתי מוסבר, למימוש, לפריצה, להשקיע בילדיי, לתת ביטוי לבת הזוג שבתוכי, להוציא החוצה משהו אחר.
הפחד מהמחר, מהלבד, הרצון ליציבות, וודאות כלכלית, עם אחריות על שלושה ילדים.
התחלתי לשאול שאלות. האם אלה החיים שאני רוצה לעצמי? היכן אפגוש את ילדיי בעוד שנים? איך תראה מערכת היחסים בנינו? מה עם זוגיות כמו שתמיד רציתי?
ההבנה, שכדי לקצור פירות עלי לעשות, בעיקר לעשות אחרת ממה שהיה עד היום- היכתה בי, סינוורה אותי עד כדי כאב.
עד אותם ימים, החיים, הנסיבות, גררו אותי, חרף ההצהרות שלי שהילדים הם הכל עבורי, לקבל החלטות שגויות. הייתי עסוקה בלוגיסטיקה, לרוץ, לפזר ולאסוף, לקנות ולארגן בייבי סיטר. ובתוך כל זה שכחתי. שכחתי אדם אחד- אותי.
הבטתי סביבי, להפתעתי גיליתי שכולם עסוקים כמוני, בכיבוי שריפות בחיים, ללא דרך, ללא שביל מסומן, ללא חזון.
כולם נשאבים ל"כאן ועכשיו", מהיר, זמין, מוכר, מבלי לעצור לרגע להתבונן במאזן הרווחים והמחירים - לאן כל זה מוביל אותי בעוד שנים עם עצמי, במערכות היחסים עם בן/בת הזוג עם ילדיי.
כאם צעירה, רציתי להיום אם טובה בכל מאוד, למדתי במכון אדלר, השתלמתי וחיפשתי תשובות.
בהמשך, היה ברור לי לחלוטין, שזהו התחום בו ארצה להתפתח ולעזור בעצמי להורים אחרים הנבוכים בנפתולי דרכי החינוך וההורות. אם זה לא יקרה כעת- זה לא יקרה לעולם. בנסיבות מאתגרות גמרתי בליבי ללכת על המהלך, משהו בי האמין שזו הדרך, ההגשמה עבורי.
אותה דרך הייתה רצופת התמודדויות ובה בעת אני לומדת, משתתפת בהכשרות עיוניות ומעשיות, פרקטיקום, לקוחות ראשונים, סדנת הורים ראשונה, התמחות באימון אישי וזוגי, כל זאת כשאני מתמידה בהשקעה בגידול ילדיי ואפילו מנהלת מערכת יחסים משמעותית ממושכת.
פתאום התחוור לי מה שלמדתי בצבא: אני פועלת מול כמה חזיתות במקביל ועושה את זה לא רע בכלל. אפילו טוב. טוב מאוד. אפשר בהחלט קריירה ומשפחה יחד, יש מקום לבן זוג ותאמינו או לא נותר לי גם זמן לעצמי, לאתנחתא בריאה.
המשכנתא, החובות, הלוגיסטיקה, לוח הזמנים, פתאום כל אלה כפופים אלי, לרצונותי, אני מנהלת את המופע.
כמו בכל תהליך בריא, תהיינה עליות ומורדות ומשם רק גדלים וצומחים.